אחרי זמן מה בא שלומה אל חירם ואמר: “ יושב אנוכי אצל המהנדסים, אך איני מבין דבר מדבריהם. לא אצליח להעביר קו ישר בעפרוני. נראה כי יחסר דבר מה בטרם אוכל להבין זאת. מהו  דבר זה, אבי?“. חייך חירם, כאדם האומר לנפשו כי הנה הגיע דבר מה אשר לו ציפה, ואמר: “ אומנות הציור היא שחסרה לך. הבונה -בונה ממש את אשר ישים לפניו המהנדס, אך המהנדס צריך קודם לכך לראות את ציור הבניין בעיני רוחו, ואחר לציירו על הנייר, בכדי שיוכל להתקין מידותיו וסגנונו ”.                                                       

ושלמה ישב אצל הציירים ולמד את תורתם.

אחרי זמן מה בא שלמה אל חירם ואמר: “ יושב אנוכי אצל הציירים, אך איני מבין דבר מדבריהם . לא אוכל להניע את מכחולי על פני הבד. נראה כי חסר לי דבר מה בטרם אוכל להבין זאת. מהו דבר זה, אבי? ”   חייך חירם, כעונה על שאלה ידועה, ואמר: ”אין המכחול אלא המשכה של יד הצייר. איכה תוכל להניע את מכחולך אם אינך יודע להניע את ידך? עליך ללמוד לנוע ברגש. עליך ללמוד את אומנות הריקוד. ”

ושלמה הלך אצל הרקדנים ולמד את תורתם .

אחרי זמן מה בא שלמה אל חירם ואמר: “ הלכתי אצל הרקדנים , אך איני מבין דבר מדבריהם. לא אבין כיצד עלי להניע את גופי ברגש. נראה כי חסר לי דבר מה בטרם אוכל להבין זאת. מהו דבר זה, אבי ? “ . חייך חירם, כאדם האומר כי הגיע השעה לדבר מה, ואמר: “הרקדן יחוש כיצד חודר אליו הניגון, ומניעו מאילך. אם לא תדע את הניגון - כיצד תבין היאך יבוא אל שורשי הגוף? עליך ללמוד את אומנות הניגון .”

ושלמה הלך אצל הנגנים ולמד את תורתם .

אחרי זמן מה בא שלומה אל חירם ואמר: “יושב אני עם הנגנים, אך איני מבין דבר מדבריהם. לא אבין כיצד בוקע הניגון מן הנפש. ניראה כי חסר לי דבר מה בטרם אוכל להבין זאת. מהו דבר זה אבי? “. חייך חירם, כמרגיש בהתהוותו של דבר, ואמר: “ הניגון פורץ מתוך שירה גדולה. יש לקרוא לניגון באמצעות מילים. עליך ללמוד את אומנות השירה . “

ושלמה הלך אצל המשוררים ולמד את תורתם .

אחרי זמן מה בא שלומה אל חירם ואמר: “ יושב אני אצל המשוררים, אך איני מבין דבר מדבריהם. מהו הניצוץ הבורא את השירה בנפש? ניראה כי חסר לי דבר מה בטרם אוכל להבין זאת. מהו דבר זה, אבי? “ חייך חירם, כשומע התקרבותה של תמורה, ואמר: “ממרומים ניטע בלבנו הניצוץ באהבה. עליך להתפלל בכדי שיבוא אליך ניצוץ אלוה, ויצית בך את אש השירה. עליך ללמוד את אומנות התפילה .”

ושלמה הלך אצל הכוהנים ולמד את תורתם .

***

אחרי זמן מה בא שלמה אל חירם ואמר: “יושב אני אצל הכוהנים, אך איני מבין דבר מדבריהם. תפילותיי ריקות הן. רק אומר את המילים, אך לא אחוש בכוונה. מהו שהופך את המילים לתפילה? ניראה כי חסר לי דבר מה בטרם אוכל להבין זאת. מהו דבר זה, אבי ?” .

חייך חירם, כאדם היודע כי כלתה מלאכתו ואמר: “לבך השומע הוא זה. מתוך השתיקה נולדת ההקשבה ומתוך ההקשבה נולדת הכוונה שבתפילה .”

“והיכן אוכל ללמוד את אומנות השתיקה? לאן עלי ללכת כעת? ” שאל שלמה נרגש . “איש לא יוכל ללמדך אותה. בפיך ובלבך הוא הדבר לעשותו. ועתה - קום ועשהו! . הגיע השעה, בני, עתה אגלה את אוזנך הסוד הניסתר מכל - לא יכולת לבנות מקדש לאלוהך עד אשר היית אתה ההיכל שברצונך להקים .”

באחת מילאה את שלמה הכרת דבריו של רב האומן חירם בן האלמנה איש צור. ימי חניכותו מלאו .

המשך הדברים כתוב בספר. שלמה המלך (כי אכן יאה לקראו מלך כעת) שב לציון. בחכמתו שלו, בגבורתו ובעושרו של המלך חירם, ובתפארת אומנותו של חירם בן האלמנה הקים את מקדשו לאלוהי ישראל, ושמעו נודע בכל הממלכות .