אגדת סוד דרכו של החסיד
הולך החסיד אל הצדיק, ימים רבים ילך. בלילות יישן תחת כיפת השמיים, אבני הדרך תחת ראשו, אותם האבנים אשר יקרעו ביום את סוליות נעליו .
הולך החסיד אל הצדיק, תארך דרכו. והוא הולך ושר, רוקד וקופץ ומכה בכפיו .
מה לך הלך מטורף? מה לך איש שוטה?
אל האור אני הולך. אור העולם בוקע מבקתה קטנה.
רוצה אתה לומר “ארמון” ?
בקתת עץ רעועה. השלג הנרפש מאפיר, מזדהם ונמס סביבותיה.
מהיכן אורו של הצדיק יבוא?
ממעמקים. ירושלים של פנימה בנויה בתוכו.
רוצה אתה לומר “ממרומים” ?
לא בשמיים היא. האור מצוי בכל, אם אין הלב ערל ואין העין אטומה.
באמת נמצא האור בכל מקום?
לא. האור נמצא רק במקום בו פותחים לו שער .
האור תלוי בנו בכדי שנפתח לו שער?
רק באדמה הטובה ינבוט הזרע.
וכל זאת לימד אותך הצדיק?
לא. אין אדם יכול ללמד זאת זולתו.
כיצד לומדים אם כן את האור?
את האור לא לומדים. את האור רואים.
כזאת כבר שמענו מספיק. אחת ולתמיד - איך מגיעים אל האור?
אחת משניים - או תבוא אליו לבדך, או לא תבוא אליו אף פעם.
עדיין אינני מבין.
אם אינך מבין - הפסק לשאול.
שותק השואל. מחייך החסיד.
ואתה, ממשיך השואל, כלום ראית כל זאת בשעה שלמדת עם הצדיק תורה?
לא. לא למדנו תורה.
כלום נתן לך ברכה?
הברכה כבר שרויה בכל.
אם כך כתב לך קמיע!
לא. אין ממנהגו לכתוב קמיעות.
אם כך מתי ראית את אורו בוקע?
שותק השואל. מחייך החסיד, אחר עונה לאיטו:
נסעתי אצלו
רק בכדי לראותו
קושר את
שרוכי נעליו. |
